ניקיון חניון תת-קרקעי - מה כולל שירות מקצועי

לשפוך בלי מים עם המון סבון על רצפת חניון תת קרקעי זו כנראה הדרך המהירה והבטוחה ביותר פשוט להרוס אותה כי לגמרי, כן. תחשוב על זה ההנחה הבסיסית שלנו היא שניקיון זו משוואה לינארית כזו שרואים קטם שופחים מים הקטם נעלם אבל זה מים מתחת לפני האדמה, וזו בעצם בדיוק הסיבה שכל כך הרבה חניונים נראים פשוט אחורים, מוכתמים ומוזנחים, למרות ש, וזה הקטע המעניין, חברות ניקיון מגיעות אליהם באופן קבוע.

נכון, וזה בדיוק הפער הזה בין התבנה הכוונה הטובה לתוצאה הרסנית, שזה תכלס מה שהופך את הנושא הזה למרתק תלכימיה או הפיזיקה של הלכלוך הופכת הניקיון לנזק תשתיתי של ממש. וזה בדיוק מביא אותנו למשימה שלנו להיום. בצלילה לעומק הנוכחית שלנו אנחנו בוחנים מדריך מקצועי של חברת בינינה, שהן חברה שמתמחה בניהול והחזקת מבנים.

חברה מאוד מוכרת בתחום, כן. בדיוק, והמטרה שלנו היא לקחת את המסמך הזה שמיועד בעיקר לוועדי בתים או לכל מי שאחראי על תחזוקת מבנים. פנימה ולחלץ ממנו את מפת הדרכים המדויקת, כאילו לפענח את הקופסה השחורה הזו שנקראת ניקיון חניונים. משימה חשובה. לגמרי. אנחנו בעצם נבין איך בוחרים את שיטת הניקיון לפי סוג הרצפה, נחקור קצת את המכניקה של המכונות ונראה איך וזה משפיע או כמה שזה משפיע?

אז כדי להתחיל להבין את הפיזיקה של הלכלוך צריך קודם כל להסתכל למטה על סוג המשטח. המדריך עושה פה הפרדה כן, תראי, ההפרדה הזו היא קריטית כי היא בעצם מכתיבה את כל המכניקה של הניקוי. רצפת אפוקסי היא בסופו של דבר יציקה פולימרית שעוטמת את הבטון. נוצר שם משטח שהוא חלק, אטום למים ולשמנים ואין בו נקוביות פתוחות.

הוא כאילו אטום ארמטית. בדיוק. ועל משטח כזה, הלכלוך, בין אם זה אבק, פיח או אפילו שמן, הוא פשוט יושב על פני השטח. הוא לא יכול לחדור פנימה. אז עבור משטח כזה, המדריך מקדם שהכלי האידיאלי הוא... הוא וזה מונח מקצועי, מכונת שטיפה רחובה. אוקיי, רגע, לפני שנמשיך עם המונחים, איך המכונה הזו עובדת בפועל? כאילו ברמה המכנית, למה היא כל כך מתאימה אז ככה, מכונת שטיפה רחובה מבצעת בעצם שלוש פעולות סימולטניות באותו זמן.

בחלק הקדמי שלה יש מברשות קירצוף שמסתובבות במהירות ממש גבוהה ותוך כדי הן מזריקות מים עם חומרי ניקוי אה, זה קורה באותו רגע? כן כן, המים ממסים את הלכלוך שעל פני השטח, והממברשות מנתקות אותו פיזית מהאפוקסי. אבל הקסם האמיתי, אם אפשר לקרוא לזה ככה, קורה דווקא בחלק האחורי של המכונה. שם מותקן מגב יניקה, שזה בעצם מעין שואב וקום עוצמתי מאוד.

שואבת המים. בדיוק. מיד אחרי שהמים המלוכלכים נוצרים מהקרצוף, המגב פשוט שואב אותם לתוך. קם לתוך מכל איסוף פנימי. הרצפה נשארת כמעט יבשה לחלוטין ברגע שהמכונה עוברת. ועל אפוקסי זה פתרון מושלם, כי המים ממילא לא מחלחלים למטה. וואו, אוקיי, זה באמת מסביר את הצד של המשטחים האטומים, אבל כאן מגיע הצפנית של המדריך, וזה החלק שממש הפתיע אותי.

כשהרצפה היא בטון רגיל, שזה המצב בתכלס בלא מעט חניונים ישנים או כאלה שלא עברו ציור. הוציא פוי, החוקים פשוט מתהפכים. מתהפכים לגמרי. אי אפשר להשתמש באותה שיטה. כן, המדריך מדגיש שחובה להשתמש במכונת מטתי עם שאיבה לפני כל מגע עם מים. ופה יש איזו אנלוגיה שממחישה את זה מצוין בעיניי, כאילו לחשוב על רצפת בטון מאובקת זה כמו לחשוב על שטיח שטיח, כן.

זו אנלוגיה מעולה. נכון, כי אם ניקח דלי מים ונשפוך על שטיח שמלא באבק... רק, הרי ברור שלא ננקה אותו, אנחנו פשוט נעצר איזה בוט סמיך שידחס עמוק לתוך הסיבים, אז מים במקרה הזה הם בעצם קטליזטור של החלוח. תקשיבי, אנלוגיה של השטיח היא מדויקת מאוד אפילו ברמה מיקרוסקופית, כי בטון רגיל להבדיל מאפוקסי הוא חומר הוא נושם כזה.

כן, הוא כמו ספוג מאבן. עכשיו, כשרכבים ששוקלים טונות נוסעים על הבטון הזה, הצמיגים שלהם נצרים חיכוך אדיר. החיכוך הזה תוכן את הלכלוך, הבוץ והפיח, לאבק ממש דק, והאבק הזה מתיישב בתוך הנקובוביות. ברגע שאת שופכת מים על המשטח הזה לפני שהיווה, יבשה, בדיוק. נוצרת איסה. נוצרת איסה או בוץ, ואז, אם הבנתי נכון מהמדריך, ריח, אפילו אם מעבירים לו גב כדי כאילו לדחוף את המים החוצה, זה תכלס לא באמת עוזר.

זה עושה בדיוק ההפך: המגב הוא המכונה שמייצרת לחץ מלמעלה, רק גורפים את השכבה העליונה של המים. במקביל הלחץ הפיזי ממש דוחס את העיסה עמוק יותר אל תוך תעלות הבטון הקטנות. אוי, זה נשמע נורא. זה גרוע מאוד כי המים אמנם בסופו של דבר יתאדו, אבל הבוץ הוא יישאר שם קלו בתוך האבן לנצח. וזאת מבינה התשובה המדעית לשאלה שמטרידה הרבה אנשים למה חניוני בטון מסוימים נראים אחורים אפורים ומוכתמים מדהים.

אז הבחירה במכונה של מטטה שואב היא בכלל לא בגדר איזו המלצה שיווקית אסתטית היא פשוט דרישה נדסית. חייבים קודם כל להוציא את החלקיקים היבשים מהניקוי. הנקוביות בוואקום חזק ורק אז לשטוף. בדיוק. חד משמעית. אז אם הבחירה של המכונה היא בעצם תנאי הנדסי, זה מעלה לי שאלה נוספת לגבי התהליך עבודה עצמו. המדריך של בניה מספק ממש רשימה ברורה של סדר פעולות, סוג של האנטומומיה של הניקיון.

כן, יש שם שבעה שלבים מאוד ברורים. נכון, ובמקום לעבור עליהם עכשיו כמו איזה רשימת... עם מעט מקולת טכנית ומשעממת, צריך להסתכל על ההיגיון שמאחוריה. זה מזכיר לי קצת פרוטוקול של טיפול רפואי כי אי אפשר פשוט לשים תחבושת על פצע שמלא בלכלוך, נכון? חייבים קודם כל לפנות את הפסולת הגסה, אחר כך לחטא את האזור ורק בסוף לטפל ברקמות העמוקות.

השלבים חייבים להתבצע בסדר מובטח, אחרת הכל קורס. זו השוואה טובה כי הפרוטוקול אכן מוגדר היטב ואפשר לדלג בו על שלבים. כלבים. כאילו, הכל מתחיל שם בבדיקת סוג הרצפה, כמו שדיברנו, וטיום אזורי עבודה שזה בית בטיחותי, טהור. הרי אנחנו מדברים על סביבה שבה מכוניות ממשיכות לנסוע, אז חייבים לטעם. אבל השלב המעניין מגיע מיד לאחר מכן, שזה הפינוי של לכלוך גס, וזה עוד לפני ששואבים או שוטפים משהו.

רגע למה זה כל כך קריטי כאילו המכונות האלה שתיארת הן נראות לי כמו איזה טרקטורים קטנים כאלה ששואבים הכל לא מהי אפשר פשוט לנסוע עליהם לעלות על הפחיות ועל העלים ופשוט לאסוף את זה על הדרך אה אז זהו שהמערכות המכניות של המכונות האלה הן עדינות בהרבה ממה שהן נראות כלפי חוץ תזכרי במגב העניקה הזה הבנתי ואז אם נכנס משהו בדיוק. ענף עץ קטן, איזו פחית מעוכה או אפילו אבן בגודל מסוים שיכולים להיתקע במגף, הם פשוט שוברים את המכונה מתחילה להשאיר אחרי השובלי מים מלוכלכים. מעבר לזה, פסולת קשה יכולה פשוט להרוס את מנוע השאיבה הפנימי וזה נזק של אלפי שקלים.

לכן הפינוי הידני, הפיזי, של פסולת גסה. הוא ממש חומת המגן של הציודי יקר הזה. אוקיי, זה הגיוני לחלוטין כשמסבירים את זה ככה. אז אחרי הפינוי הגס, המדריך מציין את השלב של שאיבת האבק והלכלוך היבש, שדיברנו על החשיבות הקריטית שלו בבטון רגיל, ורק לאחר מכן את השטיפה עצמה. אבל, ופה זה נהיה ממש מעניין, יש שלב אחד בפרוטוקול שמושך הרבה מאוד תשומת לב.

אבל זהו הטיפול הנקודתי בקטמים כן או הקטמים זה עולם שלם. כאילו כתמי שמן מתחת לחניון רכבים, סימני צמיגים שחורים בפניות חדות כל הלכלוך הזה שנדבק ליד פתחי רגע, למה לא להביא פשוט מכונת שטיפה בלחץ מים גבוה, מה שנקרא גרניק, ולשטוף את כל החניון בעוצמה מקסימלית? הרי הלחץ הזה יכול להוריד צבע מכירות, ובטוח יוריד איזה קטם שמן צמאי, האינטואיציה הזו של להשתמש בכוח ברוטלי כדי להסיר לחלוך עקשן היא מאוד מובנת. אנשים רוצים תוצאה עד כדי כך?

לגמרי. בוא ניקח לדוגמת רצפת האפוקסי. אמנם מדובר בציפוי חזק, אבל אם יש בו אפילו סדק מיקרוסקופי אחד, פגיעה נקודתית של זרם מים בלחץ כזה אדיר, תחדור מיד מתחת לציפוי, תייצר לחץ הידרוסטטי ופשוט תקלף את האפוקסי מהבטון בשנייה. וואו, ואז הלך כל הציפוי של החניון. הלחץ סיפוי. זה נזק אספי עצום שנגרם רק בגלל שניסינו לנקות איזה קטם שטותי.

זה באמת תרחיש שאת צריך להדיר שינה מכל... כל מי שמנהל מבנה, אבל רגע, מה קורה עם קטמי שמן על בטון רגיל? האם שם הלחץ הזה של המים כן יעיל? הרי שם גם שם זה בעייתי מאוד, והסיבה פה היא כימית לגמרי. מים ושמן פשוט לא מתערבבים, אז שמפעילים לחץ מים גבוה על קטם שמן שיושב על בטון סופג, המים הרי לא מפרקים את השמן, הם פשוט דוחפים אותו הלאה.

הלחץ עלול להטיז את השמן לסביבה ולהרחיב את הקטם משמעות. שמוטית או גרוע מכך לדחוס את השמן עמוק יותר אל תוך הנקבוביות של הביטון שדיברנו עליהם כדי אז איך כן מוציאים את זה? הרי אפשר להשאיר את זה ככה. לטפל בקטם שמן נדרשת ממש הבחנה מקצועית בודקים אם זה שמן מנוע תרי אפשר להשתמש בחומרים סופחים מיוחדים כדי מה זה אומר פולימריזציה בהקשר הזה?

בתוך הביטון בגלל החום של המכוניות ומגע ממושך עם אוויר גם במצב כזה אי אפשר להוציא אותו עם מים בשום פנים ואופן חייבים להשתמש בכימיקלים יהודיים בדרך כלל זה מדהים להבין כמה מדע עומד מאחורי פעולה שנראית לנו כל כך יומיומית כמו לנקות רצפה. אגב, המדריך גם מזכיר ששטיפה בלחץ בתוך חלל סגור כמו חניון כן, וזה שוקע אחר כך על תשתיות חשמל, על תיאורה, על הקירות, זה מייצר בעיות רטיבות מיותרות לגמרי.

בדיוק. אז השלב האחרון בפרוטוקול הוא באמת בדיקת סיום לוודא ש הנקודה צינקוזים פתוחים, שהחלל מאוברר כמו שצריך, ושהרצפה יבשה כדי למנוע סכנת החלקה. זה סוגר לנו את המעגל המבצעי. אבל ברגע שהכל נקי ויבש ונראה מעולה, עולה איזה טענה ברורה. מתי עושים את זה שוב? בדיוק! יש לנו עכשיו חניון מבריק, מתי צריך לעשות את כל התהליך המורכב הזה מההתחלה? הרי לוח השנה לבדו לא נכון?

אפשר להגיד טוב כל ראשון לחודש מנקים לחלוטין לא. לאח שנה לא לוקח בחשבון שום משתנים סביבתיים. תדירות הניקיון, וזה עולה חזק מאוד מהמדריך, היא בעצם תוצאה של ניתוח דינמי. תחשבי על זה: חניון של בניין מגורים רגיל באזור שקט מתנהג אחרת לגמרי מחניון שנמצא בדיוק ליד איזה אתר בנייה וסופג אומס הרכבים, סוג משטח הבטון.

אפילו עונות השנה שיש בהן יותר בוץ כולן משפיעות. המקור עושה פה הבחנה נורא מעניינת בין ניקיון תחזוקה לבין ניקיון יסודי. נכון מאוד. שניקיון תחזוקה זה התהליך השוטף, כאילו המניעה של הצטברות האבק המסיבית הזו. והניקיון היסודי שמור רק המפתח כאן, לפי מה שקראתי, הוא פשוט ללמוד לקרוא את הסימן. או את הסימנים שהחניון משדר.

למשל לשים לב לאבק שחוזר מהר מדי, או לסימני החלקה באזורים מסוימים. קריאת הסימנים הזו היא בעצם חלק ממעבר קונספטואלי עמוק יותר. מעבר מגישה של תגובה ללכלוך לגישה של תחזוקה מונעת. כשחניון מתחיל לשדר מצוקה, יש לזה ביטויים מאוד ברורים בשטח. ריחות רעים שעולים מאזורי הניקוז למשל, הם לא סתם מטעים. אתה מתרעד. הם מראים שמשהו קורה שם למטה.

בדיוק. הם אינדיקציה לכך שחומר אורגני, שומנים ובוץ התחילו להסתבר בתוך הצנרת עצמה, ובקטריות החלו לפרק אותם וליצור את הריח. אם אנחנו נתעלם מהריח הזה ונחכה לעוד חודש רק בגלל שככה כתוב בלוח השנה, אנחנו עלולים להגיע לסתימה מלאה של קווי הניקוז ולהעליות של מים מזוהמים. ואזורים מחליקים במיוחד על רמפות מעידים על הצטברות של החוט.

תחנות שמנונית שחייבת טיפול מיידי לפני שאיזה רכב יאבד שליטה בסיבוב אז מה כל זה אומר בעצם? כאילו בואו נחשוב על זה רגע מהזווית הפרקטית של הדיירים או נציגי ועד הבית. הרי אי אפשר באמת לצפות מאנשים שיש להם עבודה וחיים אישיים לרדת לחניון פעמיים בשבוע עם איזה פנקס רשימות, של כתמי שמן. איך המנגנון הזה אמור לעבוד בעולם האמיתי בלי להטיש את מי שמנהל אותו הרי אנחנו לא יכולים להפוך לבעלי של לא, לא, ממש לא.

וכאן בדיוק נכנס לתמונה המושג של ניהול מקצועי אינטגרלי. במקום להסתמך על אנשים פרטיים שיעשו את הבקרה היומיומית, הגוף המנהל, בין אם זו חברת ניהול חיצונית כמו בניינא או ועד הבית שלקח את הנושא כפרויקט, ממש מסודר, מקצה עושקו פט למידה? מה זאת אומרת תקופת למידה? במהלך מספר שבועות או חודשים ראשונים בוחנים בקפידה את קצב הצטברות הלכלוך, אוספים ממש נתונים.

בודקים באיזה יום בשבוע יש הכי הרבה תנועה, כמה מהר מצטבר אבק אחרי שעשינו שאיבה יסודית. הנתונים האלה אה, הבנתי. ואז לכל בניין יש לוז משלו? לחלוטין, עבור מבנה אחד המסקנה תהיה שיש לשאוב. לעוף פעמיים בשבוע ולקרצף פעם בחודש, במבנה אחר אולי מספיק ביקור דו שבועי. התאמת התדירות מראש מסירה את נטל הבקרה היומיומית מהדיירים ומבטיחה בעצם שהטיפול יקרה רגע לפני שהלכלוך זה בעצם הוביל אותנו לתובנה שאני חושבת שהיא הכי משמעותית שאפשר לחלץ מהמדיח הזה והיא קשורה לאופן שבו לי.

כי הרבה פעמים, את יודע, נורא קל להסתכל על החניון כעל איזה מרתף נפרד מעין קופסת בטון חשוכה כזו שאין לה באמת קשר לבניין עצמו אבל המסמך מתעקש פה על שילוב ניקוי החניון כחלק אינטגרלי מתוכנית התחזוקה השנכית של הבניין כולו. זה זו ראייה תפעולית. לגמרי. החניון הוא הכל חוץ ממנותק. ברמה המעשית, אם תחשבי על זה, ומשמש כשאר הכניסה הראשי של הבניין עבור אחוז ניכר מאוד מהדיירים היום.

יש לו השפעה ישירה, גם ויזואלית וגם מכנית, על שאר המערכות. ממש ככה. והמסלול שהלכלוך הזה עושה הוא מרתק ואפילו קצת מטריד לחשוב עליו. אם החניון מאובק ומלא בפיח של הלכלוך הזה לא פשוט נשאר בקומה מינוס שתיים. ממש לא, הוא מטעיל. הוא נדבק לנעליים של הדיירים, לגלגלי עגלות הקניות, לעגלות ילדים, ומשם הוא נכנס ישר למעלית.

עכשיו אבק פחמני וגרגירי חול פשוט שוחקים את המסילות של דלתות המעלית ואת המנגנונים המכנימה עדינים שיש שם. משם זה ממשיך ללובי, למסדרונות המשותפים שלנו ובסופו של דבר לתוך הסלון בדירות הפרטיות שלנו. הטיפול בלכלוך בתוך החניון הוא בעצם קו ההגנה הראשון של הבניין כולו. או אם נחבר את זה לתמונה הגדולה, זו בעצם ניהול סיכונים הלכה למעשה.

תחזוקה חכמה ושוטפת של החניון עוצרת את כל נדידת הלכלוך הזו בגבולות הקומה התת-קרקעית. בכך היא שומרת על אורך החיים של המערכות המכאניות של הבניין, היא מונעת סתימות הרסניות במערכות הניקוז שמצריכות אחר כך שאיבות ביובית שעולות און, והיא גם מונעת חלקות הגל ומעבר להיבט הבטיחותי, נכס שמתוחזק ברמה כזו מונע בליי מועט של כל התשתיות, מה שמשמר ואפילו מעלה במקרים כאילו קל מאוד לזהות בניין עם ניהול מקצועי רק מהעמידה של חמש דקות בחניון שלו.

איזה יופי של ניסוח. זה באמת מסגור שונה לחלוטין לכל הנושא הזה של ניקיון. אז אם נסכם שנייה את מפת הדרכים שחילצנו היום מהמדריך. ריח. הצעד הראשון הוא להכיר בפיזיקה של המשטח שלכם. בחירת המכונה פשוט חייבת להיות מותאמת. שטיפה רכותה תעבוד נפלא על אפוקסי שעוטם את פני השטח, אבל ברצפות בטון חשופות חובה לעשות שאיבה יבשה לפני כל טיפת מים כדי לא להפוך את האבק לבוץ ספוג.

נכון מאוד, והצעד השני הצעד השני הוא סדר הפעולות לא מדלגים על שלבים מתחילים מ... רימיפינו היא גז ומסתיימים בטיפול כימי נקודתי בקטמים, ובשום אופן לא עורסים תשתיות עם איזה לחץ מים בלתי מבוקר וחסר אחריות. בדיוק. והצד השלישי והרחב יותר הוא המעבר לתחסוקה מונעת ומשולבת. לקרוא את הסימנים שהחלל משדר ולבנות פרוטוקול תדירות שמגן על הבניין כולו מאיזה בליי מועץ.

הגישה ההנדסית והשיטתית הזו לוקחת בעיה שמרגישה לפעמים כמעט כמעט חסרת פתרון עבור המון ועדי בתים והיא פשוט מפרקת אותה לצעדים לוגיים שכל אחד יכול ליישם או לפחות לדרוש חד משמעית, ויש נקודה אחת אחרונה שאי אפשר להתעלם ממנה לפני שאנחנו מסיימים. המדריך מקדיש הרבה מאוד תשומת לב לעובדה שמדובר בעצם בחללים סגורים ולבעיות של הצטברות לחות ופיח רעיל תוך כדי ואפילו אחרי תהליכי הניקוי.

פני קיון. וזה מעלה אצלי שאלה ממש מרתקת לגבי העתיד. עד כמה לדעתך הדריכלות וההנדסה של העשורים הבאים ישנו את המשוואה הזו לחלוטין? או, זו שאלה מצוינת. לאן זה הולך? כי הרי כיום אנחנו משקיעים משאבים אדירים בניקוי של סביבה שהתכנון שלה ממלא לוחדת הלכלוך בפנים. מעניין לחשוב האם, כאילו בעתיד הקרוב, נראה חניונים שיכללו מערכות עברור רובוטיות?

דיעות חכמות, כאלו שמשנות כיווני זרימת אוויר בזמן אמת לפי זיהוי של איזה חיישנים שקולטים ענני אבק או גזי כמו בטון שדוחה שמן. כן, בטון שנושם, אבל דוחה שמן ממש ברמה המולקולרית, או משטחים אקטיביים שמסוגלים לפרק את הפיח בעצמם במגע עם איזה תאורת לד ספציפית. ציט, מה שבעצם יהפוך את כל נטל התחזוקה הזה מפעולה מכנית ומניטישה של בני אדם לעיצוב אדריכלי שמנקה את אני יכול להגיד לך שהמעבר הזה מתחזוקה מכנית כזו שמבוססת בעיקר על חיכוך ומים לחומרים חכמים שמנהלים את אבל זה ידרוש שיתוף פעולה הרבה יותר עדוק בין מהנדסי חומרים לבין מי שמתחילים.

מתכנן את התפעול השוטף של הנכס, מה שלא תמיד קורה היום. נכון, אבל זו בכל מקרה נקודה נהדרת למחשבה על עתיד המרחבים המשותפים שלנו ואיך שהחיים האורבניים ייראו. הגיע הזמן לסיים את הצלילה המחקרית שלנו להיום. שרנו פה המון חומר למחשבה על מה שקורה מתחת להגליים שלנו בכל בוקר. עד הפעם הבאה.